בר"ע 51092-01-12

תקציר

המחלוקת נסובה סביב דרישת הממונה על השכר והמוסד לביטוח לאומי כי המשפטנים המועסקים במוסד יחתמו על שעון נוכחות בכניסה לעבודה וביציאה ממנה. המוסד לביטוח לאומי ומדינת ישראל - הממונה על השכר - הגישו בקשות לחופשה כדי לערער על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שדחה את בקשת המוסד לצווי מניעה זמניים וצווים נגד השביתה שהטילו המשפטנים, והכיר בה כשביתה כלכלית מוגנת. המשפטנים חתמו במשך שנים על שעון נוכחות פעם ביום כפיצוי על עבודה נוספת בבית, אך הנציב הורה להם לחתום פעמיים ביום, החל מ-1 באפריל 2011, והתנה את תשלום השעות הנוספות בהחתמת שעון נוכחות. לאחר כישלון המשא ומתן הודיעו המשפטנים על פעולות ארגוניות, ובהן הימנעות מהתייצבות לדיונים, שהחלו ב-2 בינואר 2012. החלטת בית הדין האזורי, נשוא בקשות הערעור, דחתה את בקשת המכון לסעד זמני, תוך הכרה בשביתה ככלכלית, לגיטימית ומידתית בנסיבות העניין. בית הדין ביסס את החלטתו על כך שהשביתה התמקדה בתנאי עבודתם של המשפטנים והייתה תגובה לשינויים חד צדדיים בתנאי עבודתם וניכויים משכרם ללא משא ומתן ראוי. בית הדין שקל גם את תקופת ההידברות הממושכת שקדמה לשביתה ומצא כי הצדדים פעלו בתום לב. בערעורים שבפניי טענו המכון והמדינה כי הנסיבות מחייבות התערבות דחופה של בית הדין לעררים, וטענו כי החלטת בית הדין האזורי שגויה. עם זאת, לא מצאתי עילה משפטית המצדיקה את התערבותו של בית הדין לערעורים בהחלטת בית הדין האזורי, שהייתה מנומקת היטב ומבוססת על החוק. יתר על כן, הערעורים לא העלו סוגיות משפטיות קולקטיביות חדשות המצדיקות התערבות כזו. לפיכך נדחו בקשות רשות הערעור, והחלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שדחה את הבקשה לסעד זמני, התקבלה. החלטה זו לא התייחסה לגופה של המחלוקת והותירה את הצדדים חופשיים להמשיך במשא ומתן.