ע"ו 45233-09-12

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בחולה נפש שערער על החלטת ועדה פסיכיאטרית לשלול ממנו חופשה מאשפוזו. הוועדה, המחויבת לבחון את עניינו של המטופל מדי חצי שנה, העריכה כי הסכנה לאחרים הנשקפת מהמטופל היא עדיין ברמה בינונית והחליטה כי התרת חופשות כלשהן אינה ראויה בשלב זה. החלטה זו התקבלה בעקבות הריגת אביו על ידי המטופל בשנת 2010, שיוחסה להתקף פסיכוטי. העבירה, התכנון והמסוכנות הכרוכים במעשה נחשבו חמורים דיים כך שהוועדה חשה צורך לשים את שלום הציבור בראש סדר העדיפויות, במיוחד נוכח הזמן הקצר שחלף מאז ביצוע העבירה. הפאנל הכיר בכך שהרופאים שטיפלו בחולה המליצו על חופשות ליווי כדי לסייע בהחלמתו, אך הם לא היו מחויבים למלא אחר עצה זו ויכלו לשקול את התמונה כולה. במקרה זה, הם סברו כי הדבר אינו ראוי, בשל מצבו הנפשי הנוכחי של המטופל והסיכון הפוטנציאלי לציבור. לפיכך, הערעור על החלטת הוועדה נדחה, כאשר השופט הסכים כי הסכנה לזולת לא שככה לרמה שתאפשר למטופל חופשה כלשהי מאשפוז, גם ללא ליווי. פסק דין זה מדגיש את חומרת העבירה של המטופל ואת הסיכון המתמשך הנשקף ממנו, מצדיק את גישתה השמרנית של הוועדה לטיפול בו ומדגיש את היבט ביטחון הציבור בהחלטות אלה.