ב"ש 172/81

תקציר

נגד משיב ישראלי הוגש כתב אישום בגין רצח והוא שוחרר בערבות. התביעה ערערה על ההחלטה וטענה כי חומרת העבירה הייתה צריכה להביא למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט העליון נעתר, קיבל את הערעור והורה על מעצרו של המשיב, שכן שחרור בערבות בגין עבירה כה חמורה אינו מותר על פי חוק. בית המשפט קבע כי שופט בית המשפט המחוזי שגה בפרשנותו לסעיפים הרלוונטיים לחוק סדר הדין הפלילי. על פי החוק, אדם שהוגש נגדו כתב אישום בגין רצח צריך להיעצר אם קיים חשד סביר, על סמך תיק החקירה, שהוא מעורב בפשע – אסור לשופט להשתכנע ביכולתה של התביעה להשיג הרשעה ברצח. גם שחרורו הראשוני של המשיב בערבות לפני הגשת כתב האישום ברצח בטל, ושתי האפשרויות שעמדו בפניו היו מעצר או סירוב לעצור את המשיב, ללא אפשרות להמשך הערבות. פסק הדין הדגיש את חומרת האישום ברצח ואת הצורך בחקירה משפטית יסודית, שצריכה להתרחש בהקדם, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה. ההחלטה נועדה להבטיח מענה לצרכיו הרפואיים של המשיב במעצר.