תלה"מ 15076-06-20

תקציר

השיקול המכריע של בית המשפט במקרה זה הוא טובת הילד הקטין הנובע ממערכת יחסים נשית חד-מינית, שהוריו נפרדו. לשתי האימהות דעות שונות לגבי הסדרי האימהות והמשמורת לאחר פרידתן, כאשר האם הביולוגית, התובעת, טוענת כי אימהותה לגיטימית יותר מזו של הנתבע, שאינו ההורה הביולוגי. התובעת מעוניינת שהילדה תגור עמה בצפון הארץ, ואילו הנתבעת מבקשת לשמור על המצב הקיים, כאשר הילדה מתגוררת באזור המרכז, שם היא מתגוררת, ולומדת שם במסגרת חינוכית. בית המשפט מינה אפוטרופוס לקטין ומומחה למתן חוות דעת. המלצות המומחה היטיבו עם עמדת הנתבע, והאפוטרופוס אף המליץ כי מקום מגוריו העיקרי של הילד יישאר באזור המרכז, בשל היתרונות החינוכיים והסוציאליים, והיציבות שהדבר יעניק לילד. השופטת הסכימה עם המלצות אלה, וציינה כי סירובה של התובעת להכיר בנתבעת כאם שווה יצר סיכון משמעותי לפגיעה ביחסיה של הילדה עם הנתבעת. לפיכך, קבע בית המשפט כי מקום מגוריו העיקרי של הילד יישאר אצל הנתבעת באזור המרכז, עם ביקורים מתוכננים במהלך השבוע ובסופי שבוע אצל התובעת, המתגוררת בצפון. השופטת גם הורתה לשני ההורים להשתתף בהדרכת ההורים ולילד לקבל טיפול רגשי. התובע חויב לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע, דבר המשקף את המאמץ הרב שנדרש על ידי הנתבע לגדל את הקטין. פסק הדין הדגיש את חשיבותן של שתי האימהות בחיי הקטין ואת הצורך בשיתוף פעולה ביניהן, תוך הכרה במורכבות המצב, לרבות המרחק הגיאוגרפי בין ביתן.