רחד"פ 29980-09-23

תקציר

המקרה עוסק בערעור האם פיצויים שנפסקו לחייב צריכים להיחשב כנכס של עיזבון פשיטת הרגל או להישאר אצל החייב. בתחילה, סיווגה הערכאה הנמוכה יותר את הפיצויים כחלק מהעיזבון, עליו ערערה המערערת. הדיון התמקד בפסקי דין שונים, תוך ציון החלטות קריטיות של בית המשפט העליון כגון פרשת "ג'ינר", שהגדירה מחדש את אופן ההתייחסות לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לפי דיני פשיטת רגל. בעבר, על פי כלל "ידידיה", פיצויי נזקי גוף לא נחשבו לחלק מעיזבון פשיטת רגל. עם זאת, "ג'ינר" הבהירה כי ניתן להעביר לעיזבון רכיבי פיצוי הקשורים לכושר השתכרות שכן הם למעשה מחליפים שכר. לעומת זאת, פיצוי בגין זכויות אישיות גרידא, כגון כאב וסבל, צריך להישאר אצל החייב. ההחלטה בחנה האם הפיצוי של המערערת מפוליסת ביטוח תאונות אישיות מהווה תחליף לשכר או לגמלה אישית. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש להתייחס לפיצוי כאל טובת הנאה אישית, הדומה לפיצוי כאב וסבל, ולכן אין להעבירו לעיזבון פשיטת הרגל. משכך, התקבל הערעור, שהפך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והורה על השבת הפיצויים לחייב. הנאמן חויב לשלם את הוצאות ההליך, והפיקדון הוחזר למערערת. המקרה מדגיש את הפרשנות הדקדקנית של מהו "נכס" בפשיטת רגל, במיוחד לאחר ג'ינר, ומדגיש את הצורך להבחין בטיבו של פיצוי הקשור לנזקי גוף בהקשרים של חדלות פירעון.