ערר 85037/12

תקציר

במקרה דנן, ההחלטה עוסקת בנושאים הקשורים לשמאות מקרקעין, ובפרט בערעור על החלטת השמאות של מר ניקי פרימו מיום 28.12.2011. המערערים טענו כי טענת השמאי כי ביקר בנכס אינה ישימה בשל מגבלות גישה והיעדר גישה חזותית, תוך קריאת תיגר על ההנחות העובדתיות שהועלו בשמאות. לטענתם, השמאי המכריע התעלם מהערכת תרומתו הפוטנציאלית של הבניין לשווי הנכס, והתייחס לכוונת הרוכש להרוס אותו כפשוטו. הוועדה המקומית טענה מנגד כי גם ללא גישה ישירה, השמאי יכול להעריך את התנאים ולהעריך את הנכס לפי שווי אופטימלי של גימור. הוועדה ציינה כי אף אחד מהצדדים לא חלק על הערכת השווי של השמאי בניכוי תרומת הבנייה, שכן הערכות קודמות כבר קבעו שהבניין מיועד להריסה. למרות שבית המשפט העליון במקרה הקשור הדגיש את חשיבות ביקורי הרכוש, ועדת הערר לא מצאה פגם מהותי בשל מודעות הצדדים וקבלתם לביקור מיופה כוח על ידי נציג אחר של השמאי, שהעביר ממצאים ללא התנגדות. הם הדגישו כי בעוד שביקורים עצמאיים נחוצים בדרך כלל, בתנאים אלה די בביקור מיופה כוח נוכח היעדר מחלוקת על ערך התרומה. הוועדה התייחסה גם לחילוקי דעות ספציפיים בנוגע לחישובי הערכת שווי, כגון התאמות להפחתות מחירים עקב תנאי קונה ייחודיים ושילוב שטח מרתף בחישובי נכסים. השמאי המכריע שקל שומות קודמות והיטלי השבחה, תוך שמירה על עקביות עם החלטות העבר. ההחלטה שהתקבלה פה אחד סיימה את הדיונים הללו, שהתקבלו ב-15 בנובמבר 2015 בתל אביב, מבלי למצוא עילה לשינוי מסקנות או נהלי השמאי.