בג"צ 6304/18

תקציר

העותרת, ילידת אוקראינה בשנת 1939, מבקשת אשרת עולה בטענה שהיא יהודייה, תוך שהיא מצטטת את תעודת הלידה שלה ואת אישורי העבר לעלייתם של בנה ובתה לישראל. עם זאת, טוענים המשיבים כי מסמכים מהותיים שהגישה העותרת בנוגע ליהדותה מזויפים. עד שנת 1996 לא אישרו מסמכיה של העותרת את זהותה היהודית, ובחלקם אף נמחק אזור רישום האזרחות. מאידך גיסא, בקשתה של העותרת לאשרת עולה משנת 1997 התבססה על תעודת לידה משוכתבת המציינת את אמה כיהודייה. המשיבים, בסיוע אנשי מקצוע מטעם נתיב, טוענים כי העותרת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להצדיק את בקשת הוויזה שלה, במיוחד לאור הופעתן של ראיות סותרות מארכיוני אוקראינה, המצביעות על כך שהוריה אינם יהודים. לטענת המשיבים, נטל ההוכחה הראשוני שהוטלו על העותרת לא התקיים, והראיות שהוצגו על ידה לאחר מכן לא גברו על הראיות הנוגדות. זאת ועוד, ניסיונה של העותרת להסתמך על מעמד ההגירה המאושר של בנה אינו ראוי שכן אישורו ניתן על סמך ראיות שונות וחלקיות, ואינו יכול לכבול את שיקול דעתה הנוכחי של הרשות. בדחותו את העתירה, מדגיש בית המשפט כי ההחלטה הנוכחית והחלטת המשיבים מבוססות על הראיות המנהליות העדכניות ביותר, ומותירות לעותר את החופש להגיש בקשה מחודשת עם ראיות מבססות חדשות. פסק הדין מציין גם את טעותם של המשיבים ביחס להפניה לחוות דעת של בית הדין הרבני, שלא הוכחה, אך מבהיר כי טעות זו אינה משנה את התוצאה.