ת"א 21947-07-10

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב סכסוך כספי בנוגע לעסקת נדל"ן כושלת ברומניה. התובע, שהלווה 240 אלף יורו למימון העסקה, תבע את שותפו העסקי, הנתבע, להחזיר מחצית מסכום ההלוואה. הנתבע טען כי ההלוואה היא הלוואת בעלים לחברה וכי אין בכוונתו להשקיע כספים נוספים מעבר לחלקו בעסק. הראיה המרכזית הייתה מסמך התחייבות ושיחת טלפון מוקלטת בין התובע לנתבע. באשר למסמך ההתחייבות, מצא בית המשפט כי הוא לא ציין במפורש כי הנתבע יהיה אחראי למחצית מסכום ההלוואה ולא יעמיד ביטחונות בגינו. המסמך נוסח בצורה גרועה ולא ביטא בבירור את כוונות הצדדים. בית המשפט בחן גם שיחה מוקלטת בין התובע לנתבע, בה ציין האחרון חוב של 120,000 יורו אך לא קשר אותו ישירות לעסקה המדוברת. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהנתבע הודה בחוב הנטען. ככלל, קבע בית המשפט כי טענות התובע אינן מוצדקות, ופרשנותו של הנתבע לכתב ההתחייבות סבירה יותר. לפיכך, פסק השופט לטובת הנתבע ודחה את התביעה. בנוסף, חויב התובע לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין, בסך 30,000 ₪, בתוך שלושים יום מיום מתן פסק הדין.