ת"א 27718-05-17

תקציר

פסק הדין דן במישור הנורמטיבי של הגנת הבעלות והחזקה במקרקעין כפי שהותוותה בחוק המקרקעין. בית המשפט בוחן מספר שאלות הקשורות לטענת התובע לבעלות על הקרקע שבמחלוקת ולזכותו של הנתבע לסעד עצמי. פסק הדין נוטה לטובת התובע, ומוצא את הנתבעים אחראים לנזקים. ראשית, בית המשפט מגיע למסקנה כי התובע אכן היה הבעלים של הקרקע הנדונה. עדויות עדי התביעה, שלא הוסתרו, תומכות בטענה זו. לעומת זאת, רק הנאשם הראשון העיד מטעם ההגנה, ועדותם נחשבת פחות אוהדת בשל הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות. באשר לטענת הנתבעים כי החכירו חלק מהמקרקעין לתובע, מקבל בית המשפט את ראיות התובעת לפיהן הנתבעים הסכימו מלכתחילה לבניית פרגולה ולהצבת מכולה על הקרקע. מעשיהם של הנאשמים נמצאו בלתי חוקיים, שכן הם לא הוכיחו את זכותם בקרקע. יתר על כן, הראיות מצביעות על כך שהפרגולה נבנתה בחלקה על קרקע ציבורית. כתב האישום בגין בנייה ללא היתר הוגש כנגד התובע, ממנו עולה כי הבנייה הייתה על קרקע שנרכשה על ידי צד ג' ולא על אדמת הנתבעים. בית המשפט מדגיש כי אם היו לנתבעים טענות כלשהן, היה עליהם ללכת בדרך המשפטית ולא לנקוט בסעד עצמי, שאינו מותר על פי החוק. הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להראות כי מעשיהם לא היו בלתי חוקיים. לפיכך, הם אחראים לפצות את התובע על הנזק שנגרם. נזקיה הנטענים של התובעת מתמקדים בהשקעותיה בעסק, אשר בית המשפט מקבל כסבירות. התובעת השקיעה סך של 466,026 ₪ בהשבחת הנכס המושכר, רכישת ריהוט וציוד. מעשי הנתבעים גרמו להרס מוחלט של עסקי התובעת ולאובדן השקעותיה. לפיכך, בית המשפט מורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. הנתבעים אחראים גם להוצאות המשפט של התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין. בנוסף, בית המשפט דוחה את הודעת הצד השלישי של הנתבעים, ואינו מוצא כל הצדקה לטענתם כי סבו של התובע אישר את הריסת הפרגולה. על הנתבעים לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין של הצד השלישי. פסק דין זה נועד לקיים את ההגנה על החזקה והבעלות במקרקעין תוך הרתעת בעלי קרקעות מנקיטת סעד עצמי, ובכך לשמור על הסדר החברתי והציבורי.