ת"א 41447-02-20

תקציר

בית המשפט קיבל את חוות דעתו של פרופ' בלייך, שקבע כי לתובעת נכות זמנית וכן נכות נפשית קבועה בשיעור של 45% בשל הפגיעות המיניות שביצע הנתבע. חוות דעתו של המומחה הייתה מנומקת היטב ונותרה יציבה גם בחקירה הנגדית. לפיכך, קבע בית המשפט כי הנתבע אחראי לנכותו של התובע. בית המשפט פסק לתובע 2,657,016 ש"ח בגין הפסדי השתכרות ופנסיה בעבר ובעתיד. שכר הבסיס נקבע לפי השכר הממוצע במשק, העומד על 10,650 ש"ח, לאור העובדה שאי יכולתה של התובעת להשלים את לימודיה נבעה ממעשיה של הנתבעת. בית המשפט התחשב גם במצבה הנפשי המעורער של התובעת ובאשפוזיה לסירוגין בקביעת ירידה של 70% בכושר השתכרותה הנוכחי והעתידי. לתובעת נפסק סך של 500,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, בהתאם לטיפולים הנפשיים המומלצים, וכן לגילה הצעיר ולהוצאותיה הקודמות. בגין הסיוע לו נזקקה התובעת מצדדים שלישיים, הן מבחינה אישית והן מבחינה כלכלית, פסק לה בית המשפט 700,000 ₪ בעבר ו-500,000 ₪ לעתיד, בשל חומרת נכותה והיקף הסיוע הנדרש מעבר לעזרה במשק הבית גרידא. בית המשפט קבע כי הפיצוי הראוי בגין כאב וסבל הוא 900,000 ₪, בהתחשב באופי והיקף מעשיה של הנתבעת, גילה של התובעת, נכותה ומספר האשפוזים והניסיונות האובדניים. בקשותיו של התובע לפיצוי נוסף בגין פגיעה באוטונומיה וצלקות מכוערות נדחו, שכן אלה נופלות תחת מטריית הנזק הלא ממוני. נוכו לו תגמולים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, בסך 1,225,254 ש"ח, וכן פיצויים שנפסקו בהליך הפלילי בסך 100,000 ש"ח. בסך הכל נפסקו לתובע פיצויים בסך 3,431,762 ש"ח, בצירוף אומדן הוצאות המשפט, שכר טרחת עורך דין והוצאות. הסכומים היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או שהם יצברו הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק.