עת"מ 38793-08-20

תקציר

העותר הגיש תביעה לקבלת סעד כספי בדמות השבת אגרות היתר בניה ששולמו לרשות המקומית המשיבה. המשיב טען כי בית המשפט לעניינים מנהליים נעדר סמכות לדון בתיק משום שהעותר מבקש פיצוי כספי, החורג מתחום המשפט המנהלי. בית המשפט הסכים לכך, תוך שהוא מצטט פסיקה מבוססת המבחינה בין עתירות מנהליות המבקשות ביטול או שינוי של החלטה מינהלית, המצויות בסמכותו של בית המשפט, לבין תביעות כספיות, אשר צריכות להידון בבית משפט אזרחי. מאחר שתביעת העותרת הייתה להשבת אגרות ששולמו, היא היוותה תביעה כספית ולפיכך לא הייתה לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות עניינית לדון בעניין. זאת ועוד, מצא בית המשפט כי החלטת המשיב לגבות מהעותרת שכר טרחה בגין עבודות החפירה והחפירה הייתה סבירה ועלתה בקנה אחד עם התקנות הרלוונטיות. הבקשות לעבודות החפירה נבחנו בנפרד מהבקשות להיתרי בנייה, מה שהביא לחישוב אגרה נפרד. בית המשפט קבע כי פרשנותו של המשיב לתקנות סבירה, ולא ראה עילה להתערב בשיקול דעתו, במיוחד נוכח החלטת העותרת להגיש בקשות נפרדות מטעמי יעילות. לפיכך, נדחתה העתירה, אך מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים, בהתחשב באיחור של המשיב במענה לפניותיו המקדמיות של העותר. פסק הדין הדגיש את הצורך בבהירות בעת הגשת בקשות כאלה בעתיד.