ה"פ 27283-08-15

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לזכותם של שני בנים להון עצמי בנחלת אביהם על בסיס התחייבויותיו לתת להם את הקרקע במתנה. ההתחייבויות לא נרשמו, וגם לא נשלחה הערת אזהרה על כך, והחוב של האב לעיריית תל אביב, שהוביל את האחרונה לרשום עיקול מאוחר על הקרקע, קדם להתחייבויות. למרות שבדרך כלל העיקול המאוחר היה גובר על תביעת הבנים, בית המשפט הכריע לטובת האחרונים. זאת משום שההתחייבויות היו אמיתיות, נעשו בתום לב, והבנים שינו את מצבם על בסיסם; יתר על כן, לאב לא הייתה סיבה לחזור בו מהבטחתו, ולעירייה – שאפילו לא טענה שהאב חדל פירעון – לא היה קשר מיוחד לקרקע. פסק הדין במקרה זה, המתנגד לזכותו של נושה לעיקול מאוחר ולזכותו של רוכש ראשון, גם אם האחרון לא הודיע על הערת אזהרה, קובע כי זכותו של הרוכש גוברת במקרה זה. זאת, משום שזכותו של הרוכש במקרה זה מבוססת על התחייבות אמיתית, בעוד שהעיקול הוא זכות פרוצדורלית בלבד שאינה מקנה לעירייה כל זיקה או זכות מיוחדת בנכס הנדון. יתר על כן, החוב במקרה זה נוצר הרבה לפני ההתחייבות, שגם היא פוצלה לשתי עסקאות נפרדות, מה שתומך בטענת תום הלב. לבסוף, העירייה לא הראתה כל הרעה במצבו הכלכלי של האב שתקנה לו זכות לחזור בו ממתנתו, בעוד הבנים שינו באופן משמעותי את מצבם בתום לב ובכך חיזקו את תביעתם לנכס.