עמ"נ 13687-09-16

תקציר

המערערים מערערים על החלטת עיריית תל אביב לסווג את נכסיהם כ"בניינים שאינם למגורים" במקום כ"בית תוכנה", כלומר הם משלמים פחות ארנונה מסחרית. המחלוקת העיקרית היא האם עיסוקה העיקרי של המערערת הוא ייצור תוכנה, דבר שיכשיר אותה כבית תוכנה לפי תקנות הסדרי משק המדינה. השופטת מסכימה עם המערערת כי יש לקבל את הערעור, ומתווה את המבחנים לקביעה האם עסק הוא בית תוכנה, הכוללים יצירת דבר מה מוחשי, שימוש במוצר המוגמר, השבחה כלכלית ומבחן הניגוד. השופט בוחן את החלטת הוועדה נגד מבחנים אלה ומוצא כי מסקנות הוועדה אינן נתמכות בעובדות. השופטת מדגישה כי המבחנים הם משניים ולא ממצים, וכי השאלה המרכזית היא אופי הפעילות של העסק. במקרה דנן, השופטת מסכימה עם המערערים כי עיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה, והעובדה שהם מוכרים את התוכנה באמצעות רישיונות ומספקים תמיכה טכנית אינה משנה זאת. הדוחות הכספיים שעליהם הסתמכה הוועדה במידה רבה אינם מכריעים במקרה זה. ממכלול העובדות מחליטה השופטת כי עיסוקה העיקרי של המערערת הוא ייצור תוכנה ולכן יש לסווגה כבית תוכנה לצורכי ארנונה. השופט מקבל את הערעור ומורה לסווג את המערער כבית תוכנה, ללא צו להוצאות בשל אופיו המורכב של התיק.