ת"א 18385-01-24

תקציר

בית המשפט בחן תיק שעניינו בקשה לסעד זמני בהליך בוררות, ובסופו של דבר החליט לשמור על צו המניעה הזמני שניתן ביום 8.1.2024. תכליתו של סעד זמני זה, כמפורט בתקנות 94 ו-95 לתקנות סדר הדין האזרחי, היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי על ידי הקפאת המצב הקיים. החלטה זו חייבה בחינה יסודית של הראיות לכאורה ומאזן הנוחות, לטובת המבקש. התיק התמקד בהסכמים השלובים זה בזה – הסכם אופציה מ-2014, הסכם אופציה מ-2017 והסכם הלוואה – כאשר המבקשת טוענת לאכיפת אופציית הרכישה שלה במסגרת הסכמים אלה. נקבע כי בעוד שההסכמים היו מחוברים, סעיף הבוררות נותר בתוקף למרות נוכחותם של נושים מובטחים. בית המשפט העריך כי המבקשת הציגה ראיות לכאורה לביסוס עילת התביעה, שכן ההסכמים לא קשרו במפורש בין פירעון ההלוואה לבין מימוש אופציית הרכישה. המשיבים טענו כי סעד האכיפה אינו מעשי ללא הסכמת הנושים המובטחים, אך לא הצליחו להוכיח את חוסר ההיתכנות של פתרונות חלופיים. לפיכך, איזון אי הנוחות העדיף שמירה על הסטטוס קוו כדי לאפשר אכיפה פוטנציאלית של סעדים. שיקולי צדק, תום לב ויושר נדונו, ללא כל פיקוח מהותי מצד המבקש. לפיכך, קיבל בית המשפט את הבקשה והוציא צו מניעה זמני האוסר על עסקאות דירות על ידי המשיבים עד לבוררות נוספת או להכרעת בית המשפט. הוראת השעה הייתה כפופה לערבויות נוספות, עם תנאים כספיים ספציפיים שיתקיימו עד 26 במרץ 2024. צו מניעה זה אינו פוגע בזכויות הנושים המובטחים, וטענות הצדדים יימשכו גם בדיון התביעות. ההוצאות נקבעו בסך 20,000 ₪, בהתאם לתוצאת התביעה.