דנ"א 2140/23

תקציר

פסק הדין עוסק בתיק משפטי מורכב וייחודי הנוגע לתוצאות טעות במהלך הליך הפריה חוץ גופית ולהשלכות המשפטיות של ביצוע בדיקות גנטיות ללא הסכמה, כמפורט בסעיף 28ו לחוק מידע גנטי. לאחר התלבטויות רבות, דחה בית המשפט את הבקשה לדיון נוסף. בית המשפט הדגיש כי דיון נוסף מתחייב רק אם פסק הדין סותר החלטות קודמות של בית המשפט העליון או אם הוא משמעותי באופן מהותי בשל חשיבותו, קושיו או חידושו. מדובר במקרה נדיר שבו טעות רפואית במהלך ההפריה הפרידה בין זהות ההורים הפיזיולוגיים והגנטיים. פסק הדין קבע את מבחן "הסיכוי הסביר" כקריטריון, אך ציין דעות שיפוטיות שונות לגבי פרשנותו, המלמדות על מורכבות הגדרת סף זה. למרות החידוש שבמקרה, בית המשפט מצא כי השלכות פסק הדין מוגבלות, בהתחשב בנסיבותיו הייחודיות. סוגיות פרשניות נוספות הוכרו אך לא הצדיקו דיון נוסף, שכן הן לא היוו תקדימים מחייבים ולא השפיעו על עקרונות משפטיים רחבים יותר. טענות המבקשים, לפיהן פסק הדין העדיף להותיר ספקות לגבי הורות גנטית, נחשבו לעמדה מוסרית ולא לאמות מידה משפטיות חדשות. יתר על כן, ההחלטה נמנעה מלהתייחס לראיות חדשות שלא הוצגו בתחילה. בית המשפט הכיר בקושי העומד בפני המבקשים, שכן פסק הדין חסם את עיסוקם בבדיקות גנטיות לאישור קשרי משפחה, אך קבע כי מצוקתו של פסק דין אינה מצדיקה לבדה בחינה מחודשת. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה ללא צו הוצאות, בהתחשב בהקשר המיוחד של המקרה.