תע"א 9382/09

תקציר

התובע, עובד ותיק של משרד הביטחון, הגיש תביעה נגד מדינת ישראל, בטענה כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין המדינה כאשר סיפק למח"ט "שירותים" להגנה על פרויקטים. עוד טען התובע כי החוזה המיוחד עליו חתם עם המדינה לעבודתו כמפקח אינו חוקי ויש להכיר בו כעובד מדינה קבוע. בית הדין קבע כי בין התובעת לבין המדינה לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בכל הנוגע למתן שירותי הגנה על פרויקטים. תפקידו של התובע כמפקח נבדל מתפקידו כמגן פרויקטים, והאחרון בוצע כנותן שירות ולא כעובד. עוד קבע בית המשפט כי החוזה המיוחד שנחתם בין התובעת לבין המדינה היה כדין ותואם את חוק שירות המדינה (מינויים) ותקנותיו. התובעת הועסקה על פי חוזה זה, שכלל תנאים ייחודיים, במשך מספר שנים. כמו כן, בית המשפט קבע כי המדינה לא ביטחה את התובע בקרן פנסיה כנדרש בחוק. לפיכך, חויבה המדינה לבטח את התובע בקרן פנסיה ולהעביר את כל ההפרשות המגיעות לו, החל משבע שנים לפני הגשת תביעתו. אם ההרשמה הרטרואקטיבית לא הייתה מתאפשרת, המדינה הייתה צריכה לשלם לתובע פיצוי כספי בגין ההפרשות שהוחמצו. תביעותיו הנוספות של התובע בגין הפרשי שכר, הגדלת ותק וסעדים כספיים נוספים נדחו, שכן בית הדין לא מצא ראיות התומכות בהן. עם זאת, בית המשפט קיבל את תביעת התובעת לדמי הבראה וביגוד, והורה למדינה לשלם סכומים אלה לתובע. כמו כן חויבה המדינה לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 2,500 שקל.