ת"א 14389-01-12

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בטענות לאפליה וחלוקה בלתי הוגנת של משאבים בתוך חברת מוניות. התובעים, שהם בעלי מניות בחברה, טוענים כי פעילות החברה מיטיבה עם חלק מבעלי המניות על פני אחרים, ובכך מפרה את סעיף 191 לחוק החברות. הנתבעים, לעומת זאת, סבורים כי יש לדחות את טענות התובעים בשל טעויות פרוצדורליות, נעדרים וחוסר תום לב. השופטת פותחת בביטול הטענות המקדמיות שהעלו הנתבעים, וקובעת כי ההליך בו נקטו התובעים ראוי בהתחשב באופי טענותיהם. בנוסף, השופט קובע כי תביעת התובעים, המכוונת נגד הנהלת החברה, אינה מחייבת את הכללת כל בעלי המניות כנתבעים. לבסוף, השופט אינו מוצא כל הצדקה לטענת חוסר תום הלב, ומציין כי אמנם התנהלות התובעים בתוך החברה אכן הייתה מוטלת בספק, אך אין בה כדי להצדיק את דחיית טענותיהם על הסף. לגופו של עניין, השופטת בוחנת כל אחת מטענות האפליה של התובעים. התביעה הראשונה נוגעת להקצאת נסיעות רצויות במונית, כאשר התובעים טוענים כי אלה מחולקות באופן בלתי הוגן. השופטת מסכימה כי יש להקצות נסיעות קבועות באמצעות מערכת הגרלות, ומחייבת שינוי זה עד 1 באפריל 2016. הטענה השנייה נוגעת לניגוד עניינים סביב הפיקוח של המנהלים על הסדרנים, האחראים על הקצאת נסיעות לנהגים. השופטת מכירה בהשפעתם של המנהלים על הסדרנים ומדגישה את הצורך להבהיר את גבולות סמכותם, תוך הקפדה על כך שמשימות הטיול נעשות ללא משוא פנים. הטענה השלישית נוגעת למנגנון הבחירה לוועד המנהל, אך השופט אינו מוצא ראיות קונקרטיות למעשים פסולים ולכן אינו מתערב בעניין זה. הטענה הרביעית נוגעת להיעדר מבקר חיצוני, אך השופט סבור כי מינוי מבקר פנימי שאינו קשור למנהלים הוא אמצעי מספיק. הטענות החמישית והשישית עוסקות בהסתרת מידע מבעלי המניות ובמימון ההגנה על המנהלים, אך השופט מצדד בנאשמים בסעיפים אלה ולא מוצא ראיות לאפליה. בפסק הדין מוציא השופט הנחיות להתנהלות עתידית של החברה, לרבות יישום שיטת הגרלות הוגנת לנסיעות קבועות וסנקציות לבעלי מניות שיפרו את כללי הקצאת הנסיעות. פסק הדין גם מדגיש את תפקידם של המנהלים בפיקוח על העובדים ומבהיר את הנחיותיהם המותרות לעובדים, כל עוד הן כלליות ואינן מפלות. לבסוף, השופט מורה ליועץ המשפטי של החברה להגיש דו"ח על אכיפת ההוראות החדשות עד 8 באפריל 2016. התביעה מתקבלת באופן חלקי, ושני הצדדים אחראים להוצאות המשפט שלהם.