ב"ל 2718-06-22

תקציר

בית המשפט קבע כי החלטת ועדת הערר של המוסד לביטוח לאומי בעניין יכולתו של אזרח להשתכר נפלה טעות ולא עמדה בסטנדרט ההנמקה הנדרש. בהחלטת הוועדה לא הוזכרו פרטיו האישיים של המערער או מגבלותיו הרפואיות, כך שלא ניתן להבין כיצד הוערכה מוגבלותו. יתר על כן, הפער המשמעותי בין נכותו הרפואית של המערער, המדורגת בשיעור של 76%, לבין נכותו התפקודית, המוערכת בפחות מ-50%, מצביע על כך שהוועדה לא התייחסה או נימקה כראוי פער זה. על פי פסיקות קודמות, ככל שהפער בין הלקויות הללו גדול יותר, כך צריך להיות הסבר הוועדה מפורט ומשכנע יותר. בית המשפט מצא כי אי מילוי חובת ההנמקה של הוועדה היווה טעות משפטית. בעקבות זאת התקבל הערר, והתיק הוחזר לוועדת אי הכושר לדיון חוזר. ועדה זו מחויבת לזמן את המערער ולאפשר לו להציג את טענותיו. על הוועדה לתת החלטה מפורטת ומנומקת, תוך התחשבות בליקויים הרפואיים של המערער, נסיבותיו האישיות והפער בין הנכות הרפואית לתפקודית. מאחר שלא היה ייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי, לא נפסקו הוצאות.