ת"א 14840-02-12

תקציר

התובע תבע הכרה בזכויות בחלקת אדמה בשפרעם שנרכשה לכאורה מעבדאללה סאלח תלחמי המנוח. המחלוקת נסבה על תוקפו של הסכם כתוב לכאורה למכירת הקרקע, שלטענת התובע אבד. הנתבע, בנו של המנוח שירש את המקרקעין על פי הצוואה, חלק על קיומה של העסקה. בית המשפט מצא כי התובעת לא הביאה ראיות משכנעות להסכם הכתוב הנטען וציין סתירות בעדויות התובעת והעדים לגבי מועד העסקה, תנאיה והתנהלות המנוח. יתר על כן, התובע לא הציג ראיות ברורות לבעלות במקרקעין שבמחלוקת, כך שבית המשפט לא השתכנע בתביעתו. עדויותיהם של העדים היו מבלבלות, ומעשיו של התובע לאחר הרכישה הנטענת לא תמכו בגרסתו לאירועים. משהתובע לא הצליח להוכיח את טענתו, פסק השופט נגדו, והורה לו לכסות את הוצאות המשפט של הנתבע. ההחלטה הדגישה את חשיבותן של ראיות בכתב בעסקאות מקרקעין, והדגישה את אי עמידתו של התובע בדרישות החוק להסכם מקרקעין תקף.