ע"פ 7088/16

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על סמך בחינת תקדימים משפטיים וטיעונים שהוצגו. על פי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי, נאשם רשאי לחזור בו מהודאה רק במקרים נדירים, כגון כאשר היא לא ניתנה באופן חופשי או הובנה שלא כהלכה. במקרה זה, לא היו נסיבות חריגות המצדיקות נסיגה. המערער חתם על הסדר טיעון, והודה מרצונו לאחר שקיבל ייעוץ מעורך דין. הסדר הטיעון הגביל במפורש טענות נוספות מעבר לכתב האישום המתוקן שיש לטעון, והבטיח הבנה והסכמה. בית המשפט מצא כי בקשתו של המערער לחזור בו הייתה טקטית, נעדרת עילה של ממש. יתר על כן, בית המשפט אישר את גזר הדין המקורי, בנימוק שהוא תואם את מדיניות הענישה במקרים דומים ואינו מקרה חריג המצדיק התערבות. המערער הורשע בתקיפה בכוונה תחילה ובהתעללות בחסר ישע, תוך הדגשת החשיבות החברתית של הגנה על הפגיע. בית המשפט המחוזי שקל שיקולים כמו הודאתו של המערער, היעדר עבר פלילי, קשיים כלכליים וחלוף זמן, אך בסופו של דבר הותיר את עונשו על כנו. ההחלטה הדגישה את הצורך של בתי המשפט להעביר מסרים חריפים נגד התעללות במטפלים. משכך, נדחה הערעור, והמערער חויב לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו, תוך מתן הנחיות מפורטות להליך מאסרו. השופטים סולברג ומינץ הסכימו עם החלטת המשנה לנשיאה ח' מלצר מיום 19.6.2018.