ת"פ 41766-01-16

תקציר

במקרה זה הורשעו שני נאשמים בניסיון לגניבת רכב ובהחזקת כלי פריצה. הם הודו באשמה במסגרת הסדר טיעון, ועובדות כתב האישום המתוקן התקבלו. העבירה התרחשה בירושלים, שם ניסו הנאשמים, יחד עם שותף, לגנוב רכב סוזוקי השייך לזאיס אסולין. הם הצטיידו בכלי פריצה ולאחר שסובבו את מסגרת הברזל בדלת ושברו את ההגה, ניסו להתניע את הרכב. הם לא הצליחו לעשות זאת ועזבו את המקום. הנאשמים נתפסו על ידי המשטרה, ונאשם 3 ניסה להיפטר מכלי הפריצה. לשני הנאשמים הוגשו תסקיר של שירות המבחן, שפירט את נסיבותיהם האישיות. נאשם 2 היה בן 21, סובל מלקות למידה, בן למשפחה במצוקה כלכלית ויכולותיו מוגבלות. הוא נשר מבית הספר והושפע מקבוצת צעירים שניהלו אורח חיים סוטה. נאשם 3 היה בן 19, היה בעל רקע משפחתי בעייתי והפסיק ללמוד מחוסר מוטיבציה. שני הנאשמים אופיינו כצעירים בתהליך גיבוש זהותם, בעלי דפוסי אישיות לא מפותחים. לא היה להם עבר פלילי קודם. התובע הדגיש את חומרת עבירות גניבת הרכב וביקש עונש מרתיע של 10 עד 30 חודשי מאסר, בעוד הסנגורים ביקשו להקל בעונשם, תוך הדגשת גילם הצעיר של לקוחותיהם, היעדר רישום פלילי ונכונות להשתתף בהליכים טיפוליים. בית המשפט הכיר בערך החברתי המוגן של המאבק בעבירות רכב ובצורך בהרתעה. כן שקלה הוועדה את נסיבות ביצוע העבירה, לרבות התכנון המוקדם והנזק הפוטנציאלי שנגרם, ואת רמת מעורבותם הנמוכה יותר של נאשמים 2 ו-3 בהשוואה לשותפם. בסופו של דבר, בית המשפט חרג מהמלצת שירות המבחן לעבודות שירות ובמקום זאת הטיל עונש בקצה התחתון של טווח הענישה ההולם. על שני הנאשמים נגזרו 9 חודשי מאסר בפועל, מתוכם 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים לאחר שחרורם, ו-3 חודשי מאסר נוספים על תנאי למשך שנתיים, בפרט בגין כל עבירת רכוש. גזר הדין כלל גם שחרור על תנאי והשמדת כלי הפריצה. בית המשפט הדגיש את חומרת גניבת הרכב ואת הצורך בענישה חמורה תוך התחשבות בנסיבות המקלות. לשני הנאשמים ניתנה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום.