תפ"ב 67160-05-22

תקציר

השופט קבע כי המדינה הוכיחה מעבר לספק סביר כי הנאשם אשם בעבירה של שימוש אסור במקרקעין כפי שנטען בכתב האישום. הנתבעת הפעילה עסק של מסעדנות על חלקת קרקע המיועדת לשימוש בדרכים ושטח ציבורי פתוח ללא ההיתרים הנדרשים, ותכנית תמ"א 205, אשר התוותה את ייעוד הקרקע, הייתה תקפה וישימה. עוד קבע השופט כי לנתבעת לא היה רישיון תקף להפעלת עסק, שכן הרישיונות שהגישה ההגנה ניתנו לגוף אחר ולתקופה שונה מזו של הנאשם. כמו כן, הדגישה השופטת כי רישיון עסק אינו פוטר את הנתבעת מקבלת ההיתרים הנדרשים על פי דיני התכנון והבניה. המדינה הוכיחה את ההבדל בין אומדן שווי הקרקע לשימוש המיועד לבין השימוש בפועל על ידי הנתבעת, אך רק עבור החלקה המיועדת לכביש. למרות שהנאשם השתמש גם בקרקע המיועדת לשטח ציבורי פתוח שלא כדין, המדינה לא הצליחה לספק הוכחות להפרש השווי המשוער של חלקה זו. עם ממצאים אלה הרשיע השופט את הנאשם בעבירה שבה הואשם, אך תוך הסתייגות מהאומדן המוזכר בכתב האישום למגרש הציבורי הפתוח.