ת"א 40004-05-22

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי חברת הביטוח אינה שוללת מהתובעים את הכיסוי הביטוחי בגין רכבם הגנוב, למרות שלא עמדו בדרישת הפוליסה שלא להשאיר את הקוד הסודי ברכב. השופט קבע כי חברת הביטוח אינה יכולה לשלול כיסוי על סמך הנחיות המפקח על הביטוח, ומאחר שהתובעים לא ביצעו הונאה או ניסו להטעות את המבטחת בעת בירור תביעתם. עם זאת, השופטת הסכימה כי פעולת התובעים של השארת הקוד הסודי ברכב מצדיקה הפחתה בפיצוי שהם מקבלים. דרישת הפוליסה למערכת איתור המתריעה על שימוש בלתי מורשה קשורה לוגית לקוד הסודי, ופעולת התובעים שללה את יעילותה של מערכת זו. לפיכך קבעה השופטת כי התובעים זכאים לפיצוי מופחת בשיעור של 59% מנזקיהם בסך 162 אלף שקל, המסתכמים ב-95,580 שקל. מכיוון שחברת הביטוח כבר שילמה 29,160 שקל, עליה לשלם את 66,420 השקלים הנותרים, בצירוף אגרות בית משפט, הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, חויבה חברת הביטוח בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 9,000 שקל. עוד ציינה השופטת כי שני הצדדים פעלו בחוסר סבירות – התובעים על השארת הקוד הסודי ברכב וחברת הביטוח על כך שביקשו להתחמק לחלוטין מפיצוי וביצעו הפחתה מופרזת. עם זאת, חברת הביטוח הונחתה לפצות את התובעים בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין.