סע"ש 60863-11-18

תקציר

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את טענותיה של אופקים כנגד הנתבעים 2 ו-3 במלואן והורה לנתבעת 1 (צביה) לשלם פיצויים בסך 45,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב ביחסי העבודה ו-1,655 ₪ בגין קנסות תעבורה שלא שולמו. כן חויב הנתבע 1 לפרוע הלוואה בסך 130,000 ₪ בתוספת ריבית לתובעת אופקים. בנוסף, חויב נאשם 1 לשלם 15,000 ₪ הוצאות משפט של אופקים. התובעת חויבה לשלם הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים 2 ו-3 (מירב ואמנון גור). אופקים לא הצליחה להוכיח כי רשימת לקוחותיה מהווה סוד מסחרי, ולפיכך נדחתה עילת התביעה בגין גזל סודות מסחריים. עוד קבע בית הדין כי צביה לא הפרה את חוזה העסקתה עם אופקים, שכן סעיף אי התחרות אינו תקף ואופקים לא הוכיחה כל נזק שנגרם כתוצאה מההפרה הנטענת. כמו כן, בית המשפט קבע כי אופקים לא עמדה בחובתה להקטין נזקים ואף הפנתה לקוחות באופן אקטיבי לצביה לאחר עזיבתה את החברה. באשר לחובת תום הלב, בית המשפט מצא כי צביה יצר קשר יזום עם לקוחות בעודו מועסק באופקים ועודד אותם להעביר את פוליסות הביטוח שלהם לסוכנות אמנון גור. התנהלות זו, שהתרחשה בטרם הודיעה רשמית על התפטרותה, היוותה הפרה של חובת תום הלב והנאמנות שלה. הסעדים הכספיים הנוספים שביקשה אופקים נגד צביה, לרבות החזר בונוסים ששולמו לכאורה ביתר, יתרות חוב בחשבון ועלויות הקשורות לרכב, נדחו ברובן בשל היעדר ראיות מספיקות או אי התאמות חשבונאיות. גם הטענות נגד מירב ואמנון גור נדחו, שכן בית הדין לא שוכנע כי הם גרמו לצביה להפר את חוזה העסקתה או כי השתתפו בקנוניה כלשהי. נמצא כי אמנון גור פעל בתום לב וללא כל ידיעה על ההפרה הנטענת. בנוסף, בית המשפט לא ראה עילה המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים מצביה ומרב, שכן התפטרותן לא הייתה נסיבות חריגות המצדיקות שלילה כזו. לבסוף, בקשתה של אופקים לסעד במתן חשבונות נדחתה, שכן היא לא הועלתה כראוי ונעדרה כל יסוד. גם התביעה למתן רשות לפיצול סעדים נדחתה, שכן אופקים זנחה אותה בסיכומיה.