בג"צ 5555/05

תקציר

בעניינו של העותר, פסק הדין אישר הטלת מעצר בית מינהלי בשל תפיסת האיומים הביטחוניים שנשקף מהיחיד, כפי שהוערכו באמצעות מידע מודיעיני חסוי. למרות טענות בא כוח העותר בדבר חומרתו המופרזת של מעצר הבית והיעדר גילוי ראיות, מצא בית המשפט כי שיקולי הביטחון תקפים, במיוחד בתקופה רגישה הקשורה לתוכנית ההתנתקות. ההחלטה התייחסה להפרות קודמות של צווי הרחקה ותמכה בהידוק ההגבלות, תוך הדגשת נחיצותם של צעדים אלה כדי להתמודד עם סיכונים פוטנציאליים. בית המשפט קיבל את טענות העותר המשווה מעצר בית למעצר, אך עמד על כך שמעצר הבית נותר מגביל פחות באופן משמעותי. היא סירבה להתיר נסיעות יומיות או נוכחות בתפילות מחוץ לבית, אף שהתירה התאמות מסוימות, כגון מבקרים לתפילה בביתו של העותר ואפשרות לעבוד מהבית. בפסק הדין הודגש כי בעוד מעצר בית מנהלי ומעצר בית אינם אידיאליים במדינת חוק, הם נחשבים הכרחיים בנסיבות מסוימות בישראל. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, תוך חיזוק המגבלות הקיימות בשל המידע הביטחוני המסווג שנסקר, אשר הצביע על פוטנציאל האיום של העותר. להחלטה הסכימו השופטת א' פרוקצ'יה והשופט ס' ג'ובראן, תוך שמירה על הסטטוס קוו ודחיית ערעור העותר.