ע"א 14927-02-24

תקציר

פסק הדין נשוא הערעור מתייחס למחלוקת בין קבלן ללקוח על תחולתם של סעיפים מסוימים בחוזה אחיד לעבודות בנייה, המכונה חוזה מדף, והתיקונים שהוכנסו בו, בדבר אי תשלום לכאורה של המזמין את הוצאות התקורה של הקבלן. הסעיפים המדוברים מתייחסים למצבים של עיכוב או סיום עבודה. בית משפט קמא קבע, כי סעיף מסוים, סעיף 42(5), חל על המקרה הנוכחי ומזכה את הקבלן המשיב בהוצאות תקורה. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי בית משפט קמא לא הכריע בסוגיות עובדתיות ומשפטיות מסוימות. ראשית, נמצא כי הסעיפים הנוגעים לפיצוי הוצאות בחוזה המדף, סעיפים 42 ו-46, הם הוראות חלופיות ואינם יכולים לדור בכפיפה אחת. שנית, בית המשפט פירש את דרישת הכתב שבסעיף 46 כדרישה ראייתית ולא מהותית, כלומר ניתן להוכיח קיומו של צו הפסקה והפסקה באמצעים אחרים מעבר לתיעוד בכתב. פסק דינו של בית משפט קמא לא בחן די הצורך אם התקיימו התנאים לתחולת סעיף 42, ואף לא שקל את השלכות שחרורו של המשיב מההתחייבות החוזית להשלמת חניון. בנוסף, בית המשפט לא התייחס לסוגיית החשבון הסופי שהגיש הקבלן, המהווה תנאי מוקדם לתשלום לפי סעיף 42. לבסוף, הורה ערכאת הערעור על איחוד התיק הנוכחי עם תיק קשור אחר לדיון משותף בבית המשפט קמא לבירור כל המחלוקות הנדרשות. פסק הדין בוטל, והתיק הוחזר לבית משפט קמא לדיון חוזר, ללא צו להוצאות.