בש"א 59694/99

תקציר

פסק דין זה עוסק בשלוש תביעות נפרדות שהגישו חברות ביטוח נגד מבוטחים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בטענה כי הנתבעים ניצלו את יתרונם בכך שהשתמשו בטבלאות תמותה מיושנות משנות ה-50 כדי לגבות פרמיות מופרזות בגין רכיבי סיכון בשנות ה-90. התובעים ביקשו פסק דין הצהרתי. הנתבעים הגישו בקשות לדחיית התביעה, בטענה כי מדובר בשימוש לרעה בהליכים משפטיים. הן הוגשו בעבר לבית המשפט המחוזי בירושלים, אך נדחו ללא הוצאות לבקשת התובעים, בשל חוסר סיכויי הצלחה. הנתבעים טענו כי לא חלו שינויי נסיבות מאז דחיית התביעה הקודמת, וכי התרת תביעות חוזרות תביא לתוצאות קיצוניות ולריבוי הליכים משפטיים שלא לצורך. השופט הסכים וציין כי התובעים שקלו בכובד ראש את ההשלכות של דחיית התביעה הקודמת. הוא הדגיש את זכותם של נתבעים שלא להיות מוטרדים שוב ושוב בהליכים משפטיים וקבע כי בהיעדר שינוי נסיבות, יש לדחות את הטענות על הסף. עוד הדגישה השופטת את הצורך למנוע ניצול לרעה של ההליך השיפוטי ולקדם תום לב בהליך האזרחי. לפיכך, החליט לקבל את בקשות הנתבעים והורה על מחיקת התביעות, תוך פסיקת הוצאות לכל נתבע בסך 30,000 ₪.