ת"א 71924-01-18

תקציר

פסק דין זה דן בתנאיהם של שני הסכמים עוקבים המסדירים את שכר הטרחה שעל עורך דין, עו"ד דרורי, לקבל מלקוחו, מר ביטון, בגין ייצוגו בסכסוך כספי מורכב. ההסכם הראשון, שנחתם ביולי 2016, קובע מבנה ברור לחישוב שכר טרחתו של עו"ד דרורי, תוך הבחנה בין סכום קבוע לבין רכיב הקשור לביצועים, הצמוד לסכום הכסף שיקבל מר ביטון מצד שלישי עמו היה במחלוקת. ההסכם השני, שנחתם כתשעה חודשים לאחר מכן, מגדיל את שכר הטרחה הקשור לביצוע אך שומר על ההבחנה בין שני רכיבי שכרו של עו"ד דרורי. מר ביטון סירב לשלם לעו"ד דרורי על פי ההסכם השני, בטענה שהוא נחתם תחת לחץ וכי עורך הדין הטעה אותו לגבי סיכויי התיק שלו והעבודה הנדרשת. לפיכך טען כי יש לבטל את ההסכם השני, ולחול ההסכם הראשון. בית המשפט בחן האם נפלו פגמים בהסכמתו של מר ביטון להסכם השני, תוך התמקדות בסוגיות של הטעיה, עושק וכפייה. בית המשפט לא מצא ראיות להטעיה, שכן הערכותיו של עו"ד דרורי לא הוכחו כשגויות או רשלניות והבהלה והמצוקה של מר ביטון, על אף היותן אמיתיות, לא נוצלו על ידי עורך הדין. בית המשפט דחה גם את טענת העושק, וציין כי אף שמר ביטון היה במצוקה, כשירותו ונוכחותו של חברו המנוסה, אבינועם ארדן, הביאו לכך שהוא אינו פגיע יתר על המידה. כמו כן, שכר טרחת עורך הדין לא היה גבוה באופן בלתי סביר ביחס לתשואות הצפויות ולעבודה הנדרשת. לבסוף, בית המשפט לא מצא כל כפייה, למרות טענותיו של מר ביטון כי עו"ד דרורי אילץ אותו לחתום על ההסכם השני תוך איום אחרת לנטוש את התיק. השופט ציין כי נוכחותו של ארדן הייתה אמורה למנוע כפייה זו וכי לקוחות בדרך כלל אינם נוטשים את עורכי דינם באמצע התיק. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי ההסכם השני תקף ועל מר ביטון לשלם את שכר טרחתו של עו"ד דרורי בהתאם לתנאיו, שמסתכמים ב-272,687 שקל, בתוספת 11,300 שקל הוצאות משפט ו-38,300 שקל שכר טרחת עורך דין. סכומים אלה ישולמו תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין על ידי מר ביטון.