ב"ש 1282/08

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה להארכת מועד לערעור על קנס בגין עבירת תנועה. בית המשפט קבע כי המבקש ויתר במודע על זכותו לערער על הקנס בכך ששילם אותו ולא הגיש בקשה למשפט בתוך פרק הזמן שנקבע. תכליתם של ההליכים היעילים בעבירות קלות, כגון קנסות תעבורה, היא לאזן בין זכותו של הפרט לשימוע לבין האינטרס הציבורי ביעילות וסופיות. בית המשפט הדגיש את הפוטנציאל לניצול לרעה של ההליך השיפוטי אם יחייב לדון בבקשות להארכת המועד לערעור על קנסות, במיוחד כאשר אין הצדקה לעיכוב. המחוקק קבע תקופות התיישנות קצרות לעבירות קנס, וכיבוד פרקי זמן אלה הוא אינטרס ציבורי. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין הוא מחויב לזמן צדדים לכל בקשה וכי ההחלטה לעשות כן נתונה לשיקול דעתו. באחריות המבקש לפרט מספיק בבקשתו ובתצהירו התומך, ובית המשפט לא ייתן לו הזדמנות לטעון טענות בעל פה מחוסר הכנה או הצדקה. לפיכך, הבקשה להארכת מועד נדחתה, שכן המבקש לא הוכיח נסיבות מיוחדות המצדיקות את פתיחת התיק מחדש. פסק דין זה מחזק את חשיבותם של ערעורים מהירים ומוצדקים על קנסות תעבורה ואת שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לדון בבקשות מסוג זה.