ע"א 525/78

תקציר

אלמנותיו ובנותיו של משה סנובסקי, שנפטר בשנת 1976, ערערו על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב שהעניק לפילגש המנוח, המשיב, בעלות על דירה. סנובסקי חתם על הסכם רכישת הדירה בשנת 1967, אך זו לא הועברה על שמו לפני מותו. המערערים טענו כי הדירה צריכה להיות חלק מעיזבון המנוחה, ואילו המשיבה טענה כי הדירה נרכשה בכספה. שופט בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, והמערערים ערערו לבית המשפט העליון. שופטי בית המשפט העליון, בכור, בן-עטר ובן-פורת, דחו פה אחד את הערעור. השופט בכור קבע כי גרסת המשיב לאירועים נתמכת בחומר הראיות וכי השופטת נתנה אמון בעדותה, בצדק, למרות כמה שאלות וחוסר עקביות. לדברי השופט בכור, השופטת העריכה כראוי את חומר הראיות ולא הייתה עילה להתערב בממצאיה. השופטת בן-פורת, אף שהכירה במוזרות המקרה, הדגישה כי אין להקל ראש בקביעת המהימנות של השופטת. עם זאת, לדעתה, גרסת המשיב עוררה שאלות רבות ואינה עקבית מבחינה פנימית. היא ציינה כי עדותו של המשיב על קבלת סכום כסף גדול מאביה סותרת את תצהירה הקודם. בנוסף, סברה בן-פורת כי אין זה סביר שהמשיבה תשאיר למנוח את כל הליך רכישת הדירה, לרבות מבחינה משפטית, נוכח משמעות הרכישה עבורה. זאת ועוד, זיהתה בן-פורת מספר היבטים מפוקפקים בעדותו של המוכר, בהצהרותיו המשפטיות של סנובסקי ובהתנהגותו של המשיב לאחר הרכישה. היא הגיעה למסקנה כי השפעתם המצטברת של ספקות אלה מצדיקה את ביטול ההחלטה, במיוחד נוכח הטעות המשפטית שביצע השופט בכך שלא דן במפורש בתביעה נגד העיזבון. למרות דעותיהם השונות בעובדות, הסכימו שלושת השופטים לדחות את הערעור ולהורות למערערים לשלם את הוצאות המשיב. החלטת בית המשפט המחוזי לטובת המשיב אושרה אפוא.