רע"א 1261/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. המחלוקת הראשונית הייתה בין משיב המספק שירותי ניכיון הלוואות וצ'קים לבין מבקש שהתקשר בשירותיו של המשיב. המבקש הגיש למשיב שלושה שיקים בסך כולל של 284,949 ₪, אשר הועברו לאחר מכן לר.ב.ר.א פיתוח והשקעות בע"מ, חברה הקשורה למנהל המשיב. המבקשת טענה כי מסרה את השיקים למשיב כבטוחה לעניין אחר אך לא חתמה עליהם. המשיבה טענה כי המבקש מסר לה את השיקים חתומים וריקים, למילוי בהתאם לצרכי המשיב, והחזיר אותם עם פירעון החוב. בית משפט השלום צידד במשיבה מלכתחילה, קיבל את גרסתה לאירועים וקבע כי השיקים נמסרו ברשות למלאם, וכי המשיב הוא "בעל ערך" בשיקים. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, אשר דחה אף הוא את טענת המבקש, ולא מצא עילה להתערב בממצאים העובדתיים של בית משפט השלום. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אין לאפשר למבקשת להרחיב את מראית העין של טענתה כך שתכלול גם טענה להלוואה חוץ בנקאית, שכן טענה זו לא הועלתה במהלך בקשת החופשה להתגונן, והועלתה בשלב מאוחר מדי של ההליך. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון, שגם הוא דחה את הבקשה. שופט בית המשפט העליון הדגיש כי החלטות הערכאות הנמוכות התבססו על ממצאים עובדתיים והערכות מהימנות, שאינם עניינים שבית המשפט העליון היה נוהג להתערב בהם, במיוחד לא בגלגול שלישי של התיק. עוד קבע השופט כי טענות המבקש הן בעיקרן עובדתיות ותלויות בנסיבות הספציפיות של המקרה. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.