ע"פ 418/77

תקציר

בית המשפט העליון אישר את הרשעתם של בני ברדריאן וציון פחימה ברצח לפי סעיף 214(ב) לפקודת חוק העונשין, וגזר על שניהם מאסר עולם. הסוגיה המרכזית בערעור הייתה הקשר הסיבתי בין דקירות המערערים לבין מותו של הקורבן. בית המשפט קבע כי לפי סעיף 219(ה), אם פציעות מרובות תורמות למוות, כל מבצע הוא האחראי, ללא קשר לרצף הפעולות או אם הפגיעה הראשונית לבדה הייתה קטלנית. החלטה זו משקפת את העיקרון לפיו אחריות יכולה לנבוע מזירוז המוות, תוך הדגשה כי הן הסיבתיות המשפטית והן הסיבתיות העובדתית רואות תרומות של פעולות קטלניות עוקבות. בית המשפט הוסיף והתייחס לשאלה האם קיימת במקרה זה כוונה מוקדמת והקלה באשמה עקב התגרות. הוא מצא ראיות לכוונה להרוג בהתבסס על האופי המכוון והממוקד של הדקירות. חרף הטענות בדבר התגרות, בית המשפט לא מצא גורמים מהימנים להפחתת האישום להריגה, שכן מעשיהם של המערערים היו אלימים באופן בלתי מידתי בהשוואה להתגרות הנטענת של המנוח, שכללה בעיקר קטטה פיזית לא קטלנית שיזם ברדריאן. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי המבחן המשפטי להתגרות דורש יסודות סובייקטיביים ואובייקטיביים כאחד, שאף אחד מהם אינו מתקיים כראוי במקרה זה. לפיכך נדחו הערעורים, ואישרו את החלטת בית משפט קמא להרשיע את שני המערערים באשמת רצח.