דב"ע תשן/141 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו. המשיב, עובד, פוטר מספר ימים לאחר שאיים על מנהל המכירות ועבד אצל המערערת, המעסיקה, קרוב ל-12 חודשים. בית הדין האזורי לעבודה קיבל תחילה את טענת המשיב, תוך שהוא מצטט את סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, הרואה בפיטורים לקראת תום שנת העבודה הראשונה חזקת כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. משכך, הורה בית הדין למערערת לפצות את המשיב בפיצויי פיטורים כאילו עבד שנה שלמה. עם זאת, בעקבות ערעור בוטל פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה. סגן הנשיא, אדלר, פסק לטובת המערערת וקבע כי הצליחו להפריך את חזקת ההתחמקות מפיצויי פיטורים. מהראיות עולה כי המשיב אכן איים על מנהל המכירות, ובמכתב הפיטורים צוין איום זה כעילת פיטורים. בנוסף, עדותו של מנהל המכירות נמצאה ברורה וסבירה, התומכת בטענת המערערת כי הפיטורים נבעו מהתנהגותו האלימה של המשיב. גם העובדה שהמערערת נתנה למשיב הודעה מוקדמת לפיטורים נחשבה חסרת חשיבות, שכן סביר יותר שהיא נבעה מהארכת תקופת העסקתו של המשיב כך שתגיע לציון שנה. בסופו של דבר התקבל הערעור, ונמצא כי המשיב אינו זכאי לפיצויי פיטורים. כמו כן, חויב המשיב לשלם למערערת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ.