ה"פ 21646-11-11

תקציר

המבקשות, אם ובתה, נטלו הלוואה מהבנק המשיב בשנת 2000 לצורך רכישת דירה והשתמשו בדירה כמשכנתא. בשנת 2008 פתח הבנק תיק הוצאה לפועל נגד המבקשים בגין אי פירעון ההלוואה ומינה כונס נכסים. המבקשים ביקשו עיכובים מרובים בצו הפינוי, שניתן. בינתיים התנהלו מספר הליכים משפטיים, בהם הסדר חוב ובקשת פשיטת רגל שנדחתה. לאחר מכן עתרו המבקשים לצו מניעה זמני לעצירת הליכי ההוצאה לפועל, בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט ובית המשפט העליון. תביעת המבקשים לסעד מתבססת אך ורק על פסק דין של בית הדין לחוזים אחידים משנת 2009, שקבע כי חוזה ההלוואה האחיד של הבנק מכיל סעיפים מפלים והורה לבנק לשלוח נוסח מתוקן לכל הלווים. המבקשים טוענים כי פסק דין זה מבטל את חוזה ההלוואה שלהם ומונע מהבנק לנקוט פעולה כלשהי על בסיסו. הם מבקשים לבטל את חוזה ההלוואה ואת שטר המשכנתא, ולסגור את תיק ההוצאה לפועל. הבנק טוען מנגד כי פסיקת בית הדין חלה רק על חוזה ההלוואה ולא על שטר המשכנתא. בנוסף, תיק ההוצאה לפועל נפתח לפני פסק הדין, והמבקשים לא הוכיחו כיצד השינויים בחוזה משפיעים על התחייבויותיהם. המשיבים מעלים טענות נוספות, לרבות פשרות קודמות עם המבקשים וטענות לשיהוי וחוסר תום לב. בית המשפט מוצא כי פסיקת בית הדין אינה חלה רטרואקטיבית על חוזים שבוצעו במלואם לפני מתן פסק הדין, כגון חוזה ההלוואה של המבקשים משנת 2000. כמו כן, המבקשים לא הסבירו כיצד חוזה ההלוואה המתוקן משפיע על הליכי ההוצאה לפועל. הבנק פעל גם בהתאם להוראות בית הדין בנוגע לחוזה המתוקן. לפיכך, התביעה משוללת כל יסוד והיא נדחית. המבקשים נדרשים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין, אשר נשמר צנוע בשל מצבם הכלכלי של המבקשים.