עת"מ 12580-06-17

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה שהגישו העותרים בעניין היתר בנייה שניתן על ידי רשויות התכנון. טענות העותרים מערערות בעיקר על תבונתו של שיקול הדעת התכנוני שהפעילה ועדת הערר, שהוא עניין שבית המשפט אינו צריך להתערב בו, על פי פסיקה מבוססת. בית המשפט אינו אמור להחליף את שיקול דעתו בשיקול הדעת של רשות התכנון או לבחון את סבירות החלטותיה, אלא אם קיימת עילה ברורה להתערבות, כגון חריגה מסמכות או חוסר תום לב. במקרה זה, מוסדות התכנון פעלו במסגרת סמכותם, והעותרים לא מצאו כל פגם משפטי בהליך קבלת ההחלטות. עוד הדגיש בית המשפט כי הוא אינו משמש כערכאה ראשונה לבחינת ענייני תכנון ועל כן אין להתייחס לטענות חדשות שהעלו העותרים שלא הוצגו בפני רשויות התכנון. זאת ועוד, האיזון שערכו מוסדות התכנון בין האינטרסים השונים המעורבים – לרבות מטרות תמ"א 38 וזכויותיהם של בעלי נכסים סמוכים – נמצא סביר. מטעמים אלה נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לכסות את הוצאותיו של כל אחד מהמשיבים.