רע"א 2795/10

תקציר

בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע חייב תחילה את המבקש, תושב חוץ ועורך דין מצרפת, להפקיד ערבות בסך 100 אלף שקל כדי להבטיח את סילוק מדינת ישראל בתובענה ייצוגית שהגיש, בטענה לאפליה נגד עורכי דין ספרדים במינויים שיפוטיים. המבקש ערער על החלטה זו, בטענה כי היא מפרה את סעיף 17 לאמנת האג בדבר סדר הדין האזרחי, אשר לטענתו מגן על אזרחים זרים מפני דרישה לספק ערבויות כאלה. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי אמנת האג אינה מעניקה לאזרחים זרים יחס מועדף על פני אזרחים ישראלים ואינה מונעת הטלת ערבות מטעמים תקפים אחרים. בית המשפט הדגיש כי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי נועדה להגן על נתבעים מפני טענות חסרות בסיס ולמנוע בזבוז משאבים. תפיסתו של המבקש כי נפגעה זכותו לגישה לבית המשפט נדחתה, שכן הזכות, אף שהיא מוכרת מבחינה חוקתית, אינה מוחלטת וניתן לעקוף אותה על ידי שיקולים אחרים כגון הבטחת תשלום הוצאות והערכת סיכויי ההצלחה של תביעה. המבקש הצביע גם על פטור מאגרת חקיק בתובענות ייצוגיות כנימוק שלא להפקיד ערבות להוצאות, אך בית המשפט מצא טעם זה פגום, והדגיש כי פטורים כאלה מחייבים לעיתים ערבויות במצבים ספציפיים. בהתחשב בכך שלטענת האפליה היה סיכוי קלוש עד אפסי להצליח והיא הייתה כרוכה בכספי מדינה, בית המשפט שמר על דרישת הערבות. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה, ואישרה את החלטת בית המשפט המקורי מבלי לבקש תגובה נוספת.