ת"א 65337-07-21

תקציר

הנתבעת, חברה ממשלתית, טענה כי תביעת התובעת התיישנה וכי הסכום ששולם על ידי התובעת כדמי שכירות במועד הקובע, קרי 31.10.2005, גבוה בהרבה ממה שנטען על ידי התובעת. הנתבעת לא סיפקה כל הסבר מניח את הדעת לאי העלאת טענת ההתיישנות קודם לכן, וגם חסרה שחר בטענה זו. יתר על כן, הנתבעת, שהוכרה כגוף דואלי בעל חובות על פי המשפט הציבורי, הייתה בעלת ידע ייחודי בנוגע לתשלומי שכר הדירה של התובעת, אך לא הציגה כל ראיה לסתור את טענות התובעת, או לתמוך בשלה. מנגד, ראיות התובע נגזרו ממסמכים בזמן אמת שמקורם בנתבעת, מהם עולה כי דמי השכירות ששולמו במועד הקובע היו נמוכים בהרבה ממה שטענה הנתבעת. באשר לשאלה העיקרית של דמי השכירות ששולמו בפועל במועד הקובע, מצא בית המשפט את טענות התובעת נתמכות בראיות, ואת טענות הנתבע חסרות, מזגזגות ובלתי מספקות. הנתבעת גם לא סיפקה חישובים או מסמכים כלשהם לתמיכה בטענותיה כי נפלה טעות בסיווג דמי השכירות של התובעת, וכי טעות זו תוקנה מאוחר יותר. למעשה, בית המשפט מצא כי התובעת חויבה בדמי שכירות גבוהים בהרבה ממה שהייתה אמורה לקבל, על פי הנוהל החל אשר הגביל את עליית דמי השכירות לשוכרים ותיקים. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה לסתור את טענות התובעת, ועל כן התובעת זכאית לפיצוי בגין תשלום יתר של דמי השכירות. סכום ההשבה חושב על סך של 92,951 ₪, על פי חישובי התובע, דבר שהנתבע לא סתר אותו, וכן פסק לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין מהנתבע, בסך של 12,000 ₪. הסכום חויב לשאת ריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, והנתבע חויב לשלם סכום זה לתובע.