ע"פ 6252/92

תקציר

הכרעת הדין עוסקת בערעורם של שני אחים, סאלח ואיברהים חוסיין בשיר, שהורשעו בשידול ובביצוע רצח אשתו השנייה של סאלח, אניסה, ושלושת ילדיה הקטינים. שלוש בנותיהם של האחים מנישואיו הראשונים של סאלח היו מעורבות בפשע ומסרו הצהרות במשטרה המפלילות את שני המערערים. דבריהן של הבנות, לצד שחזורי הפשע שנערך זמן קצר לאחר האירוע, עמדו בבסיס החלטת בית המשפט קמא. בית משפט קמא הרשיע את המערערים ברצח, חרף הכחשותיהם וניסיונותיהם להציג מערכת יחסים אידילית עם הקורבנות. ההגנה טענה כי עדויות הבנות אינן אמינות ומכילות סתירות, וכי שקריהם של המערערים בנוגע ליחסיהם עם אניסה אינם מעידים בהכרח על אשמה. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה, תוך שהוא מצטט את דבריהן של הבנות שנמסרו זמן קצר לאחר האירוע, שנמצאו אמינים יותר, כמו גם ראיות תומכות אחרות. השופט גולדברג הדגיש כי אמנם סעיף 10א לפקודת הראיות מאפשר קבלת אמירות מחוץ לכותלי בית המשפט, אך אין זה אומר שבית המשפט יכול לאמצן באופן עיוור. על ההצהרות לעבור מבחן מהימנות ולהיתמך בראיות אחרות. במקרה דנן, די היה בהודאות הבנות, בצירוף שקריהם של המערערים ונסיבות נוספות, כדי להרשיע את המערערים. השופט גולדברג הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, החלטה שעליה הסכימו השופטים אור וחשין.