תמ"ש 37372-07-12

תקציר

המפלגות הדרוזיות היו נשואות עשר שנים והביאו לעולם שני ילדים משותפים לפני שהתגרשו. לאחר פרידתם תבעה האישה את הבעל במספר עניינים הנוגעים לרכושם המשותף. הנושא הראשון היה בנוגע לבעלות על ביתם. האישה טענה כי הבעל הבטיח לה ולאביה שהבית יירשם על שמה כתנאי לנישואיהם, אך הדבר לא מומש. עוד טענה האישה כי עליה לקבל בעלות חלקית על הבית על בסיס השיתוף הספציפי בבית, שכן הוא נבנה במהלך נישואיהם באמצעות כספים משותפים. עם זאת, בית הדין מצא כי האישה לא סיפקה ראיות מספיקות להוכחת טענותיה וכי הבית מומן מכספו הנפרד של הבעל. לפיכך נדחו טענותיה לבעלות או לבעלות חלקית על הבית. הסוגיה השנייה הייתה לגבי סכום כסף בחשבון הבעל, שלטענת האישה שייך לשני הצדדים. בית המשפט מינה מומחה להערכת זכויות הצדדים, והמומחה הגיע למסקנה כי לאישה אין זכויות ביתרת החשבון של הבעל. מאחר שהאישה לא הציגה כל ראיה סותרת, נדחתה גם תביעתה לסכום זה. לאחר מכן, דן בית הדין בסוגיית המשמורת והסדרי הראייה לאחר הגירושין. עלו מספר חששות הנוגעים לאלימות לכאורה של ההורים כלפי הקטינים ולחוסר שיתוף הפעולה של האב בקבלת הדרכת ההורים. בסופו של דבר העניק בית המשפט את המשמורת על הקטינים לאם וקבע סדרי ראייה לאב. האב נדרש גם להשתתף בהדרכת הורים כדי לחזק את הקשר עם ילדיו. הנושא האחרון היה בנושא מזונות ילדים. בית המשפט דן בכושר ההשתכרות של שני הצדדים ובהוצאות המחיה שלהם. הוחלט כי האב ישלם לאם 1,250 ₪ לחודש עבור מזונות כל קטין, בנוסף ל-40% מהוצאות השכירות ומחצית מההוצאות הרפואיות והטיפוליות שאינן מכוסות בביטוח. הסכום ישולם עד הגיעו של כל קטין לגיל 18 או עד סוף התיכון, לפי המאוחר. שירות צבאי או לאומי יפחית את דמי המזונות ל-1/3 מהסכום הקודם. בית המשפט פסק גם על סכום נוסף למזונות העבר ופירט את ההשלכות לאי התשלום. כל צד היה אחראי לשכר הטרחה שלו.