ת"א 22612-02-20

תקציר

התובע תבע את הנתבעים על כך שלא מסרו לו חזקה בדירה שרכש מהם באוגוסט 2017 לצורך שיפוצים, כפי שסוכם לכאורה בעל פה. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בתביעת התובע, שכן היא לא נתמכה בראיות וסותרת את ההסכם בכתב. עוד טען התובע כי הוטעה לחשוב כי הוא רוכש ישירות מחברה קבלנית, אך בית המשפט מצא טענה זו בלתי מוכחת וציין כי מעשיו של התובע עצמו ושל עורך דינו סותרים טענה זו. נקבע כי התובעת הפרה את תנאי התשלום בהסכם בכך ששילמה רק כ-20% ממחיר הדירה במקום 80% שהוסכם, ולא תיקנה הפרה זו גם לאחר מכתב התראה. משכך, קבע בית המשפט כי הנתבעים זכאים לבטל את ההסכם ולקבל את הפיצוי המוסכם בסך 550,000 ₪, שהם 15% מסכום התמורה, כפי שנקבע בחוזה. יתר על כן, הנתבעים לא היו זכאים לפיצוי נוסף, שכן לא הביאו ראיות מספיקות לנזקיהם. בית המשפט ציין כי במכתב הנתבעים לתשלום לא הוזכרו נזקים נוספים ולכן הנתבעים ויתרו על זכותם לתבוע אותם. הנתבעים חויבו להשיב לתובע סך של 250,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.4.2018 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, חויבו הנתבעים ביחד ולחוד לשאת בהוצאות משפט חלקיות בסך 20,000 ₪ ולשלם שכר טרחת עורך דין בסך 58,500 ₪, כולל מע"מ. הן הוצאות המשפט והן שכר טרחת עורך הדין שנפסקו לתובע יצטברו אף הם הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלוםם.