עע"מ 2390/12

תקציר

המקרה נסוב סביב השאלה כיצד להשתמש בחניות המוקצות לרווחת תושבי השכונה בפרויקט מסוים, וכיצד לשלם עבורן. התושבים טענו כי השטחים צריכים להיות ללא תשלום שכן הם הוקצו לטובתם, ואילו היזם והעירייה טענו כי השטחים יכולים להירכש על ידי הדיירים. בית המשפט מצדד בתושבים וקובע כי החלטת העירייה למכור את החניות פסולה שכן היא סותרת את תכלית החוק. עוד צוין בפסק הדין כי חסרים נתונים להוכחת טענות שני הצדדים בדבר שיפור או הרעה במצב התחבורתי באזור לאחר הקמת הפרויקט. לפיכך, העירייה מונחית לאסוף נתונים רלוונטיים ולקבל החלטה חדשה העולה בקנה אחד עם תכלית החוק. בנוסף, בית המשפט דוחה את טענות ההסתמכות של היזם והעירייה על סיכום פגישה, וקובע כי עליהם לשאת בסיכון של הסתמכות על מסמך לא רשמי. לבסוף, ההסדרים המעשיים להפעלת החניון ייבחנו על ידי העירייה, והחלטותיה צריכות להיות תואמות את מטרת התוכנית. הערעורים נדחים ברובם, ועל המערערים לשאת בהוצאותיו של כל אחד מהמשיבים.