עת"מ 27008-12-10

תקציר

העותרת, בעלת חנות בלוד, עתרה לבית המשפט בבקשה להתיישנות על חוב הארנונה שלה וביקשה מעיריית לוד לאשר את רישומה בפנקסי המקרקעין. ראשיתו של החוב בשנים 1997-1998, והעירייה סירבה לאשר את הרישום עד לסילוק החוב. העותרת טענה כי העירייה גבתה ממנה תשלום יתר בגין ארנונה בשנים 1965-1997 וביקשה החזר, שבית המשפט קבע כי אינו בסמכותו. העירייה טענה כי העותר ידע על החוב ובכוונה לא שילם אותו. עם זאת, בית המשפט קבע כי טענת העותרת להתיישנות על החוב תקפה. השופט קבע כי דרישת התשלום של העירייה התיישנה, שכן היא לא נקטה בפעולות גבייה אקטיביות במשך למעלה משבע שנים. יתר על כן, העירייה לא סיפקה ראיות מספקות לפעולות גבייה לכאורה, ובמקום זאת הסתמכה על דו"ח פנימי מפוקפק. בעקבות זאת הורה בית המשפט לעירייה להמציא לעותר תעודת רישום בתוך 15 יום ולכיסוי הוצאותיו המשפטיות של העותר, בסך 10,000 ₪. פסק דין זה מחזק את תחולת תקופת ההתיישנות בהליכי גבייה מנהליים ומדגיש את הצורך של העיריות לפעול במלוא המרץ בגביית חובות.