ת"ק 23501-06-23

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת התובע נגד הנתבע בגין לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965. התובעים טענו כי סירובה של הנתבעת למכור להם מוצר והאופן שבו הדבר נעשה – בכך שהודיע לתובע כי הם "חסומים" במערכת הנתבעת עקב תביעה קודמת – השפילו ופגעו בשמם הטוב. עם זאת, השופט קבע כי התובעים לא הביאו ראיות לכך שכבודם או שמם הטוב נפגעו. סירובו של המוכר למכור את המוצר לא נחשב לשון הרע, שכן הוא לא התבסס על שיקולים מפלים או נועד לבזות את התובע. בנוסף, גם הטענה כי הנתבעת ניהלה "רשימה שחורה" של לקוחות לא הוכחה. השופטת קיבלה את טענת הנתבעת כי כחברה פרטית עומדת להם הזכות לסרב לתת שירות ללקוח עמו היה סכסוך קודם, מה גם שהיא לא סיפקה שירותים חיוניים. גרסתו של כל אחד מהצדדים לאירועים בנוגע לקביעת הפגישה לא נתמכה בראיות, ולכן אינה רלוונטית לפסק הדין. התובע יישא בהוצאות הנתבע, בסך 750 ₪, בתוך 30 יום.