עמ"ש 13757-10-05

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לסכסוך על צוואה וצו ירושה בין ילדיה של אישה שנפטרה. המשיב, שהוא בנה של המנוחה מנישואיה האחרונים, שכר נכס בבעלות משותפת של המנוח ושמר את דמי השכירות לעצמו. המערערים, שהם ילדיה של המנוחה מנישואיה הראשונים, ביקשו להעביר להם את חלקם בדמי השכירות, מה שהוביל את המשיב לגלות צוואה מיום 9.6.03. עם זאת, המשיב התמהמה בהגשת צוואה זו ועשה זאת רק לאחר שהמערערים הגישו בקשה למינוי בא כוחם כמנהל העיזבון. עיקר המחלוקת התמקדה בשאלה האם יש לבטל את צו הירושה ולקיים את הצוואה, כאשר המערערים טענו כי שיהוי המשיב היווה חסם לבחינה מחודשת של הצו. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, אך ערכאת הערעור הפכה את פסק הדין. ערכאת הערעור קבעה, כי השיהוי הניכר של המשיב בחשיפת הצוואה, לצד חוסר תום הלב והתנהגותו המניפולטיבית, הביאו לכך שלא הייתה עילה לבטל את צו הירושה. זאת ועוד, ערכאת הערעור מצאה כי המשיב היה מעורב יתר על המידה בעריכת הצוואה, דבר ההופך אותה על פי הדין הישראלי לחסרת תוקף. לפיכך, צו הירושה המקורי עומד בעינו, ולא ניתן לבצע את הצוואה. השופט ש' שטמר והשופט ד"ר א' זרנקין הסכימו עם פסק הדין, והורו למשיב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למערערים.