תע"א 2227/08

תקציר

התובעת, אינטל, שלחה את הנתבעת, עובדתה לשעבר, למשימת רילוקיישן לארצות הברית. כחלק ממדיניות הרילוקיישן של אינטל, היא נשאה בתשלומי המס של הנתבעת בחו"ל ובישראל. משרד רואי חשבון טיפל בענייני המס של עובדי אינטל. הנתבע חתם על הסכם העסקה בו התחייב להשיב את כל הכספים המגיעים לאינטל עקב שליחותו. מספר שנים לאחר סיום שליחותו של הנאשם, רשויות המס בישראל החזירו לנאשם תשלומי מס, אשר הופקדו ישירות בחשבונו. אינטל דרשה את החזרתם של כספים אלה, בטענה שהם נבעו מתשלומי יתר עבור הנתבעת. הנתבע טען כי הכספים שייכים לו, כי אין בסיס חוקי להחזירם וכי טענת אינטל אינה מוצדקת מחמת שיהוי. בית הדין חלק על כך, וקבע כי מקורם של הכספים בתשלומי היתר של אינטל וכי הסכם ההעסקה מחייב את הנתבעת להחזירם. עוד נקבע כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בכך שהתעלמה מדרישותיה של אינטל והעמידה פנים של בורות לגבי מהות הכספים. לפיכך, בית המשפט פסק לטובתה של אינטל, והורה לנתבעת להחזיר את החזרי המס, לשלם פיצויים בגין הפרת תום לב ולכסות את הוצאותיה המשפטיות של אינטל. הנתבע חויב להשיב 139,954 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית משנת 2006, ולשלם קנס בסך 15,000 ₪ בגין הפרת תום לב, וכן 25,000 ₪ הוצאות משפט, כל זאת בתוך 30 יום.