ע"א 12481-10-14

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך ארוך שנים בין שני צדדים, שהחל בדיון בבית המשפט בבני ברק בשנת 2003. למרות פסק בוררות שקבע כי על המערערת לפרוע חוב למשיבים, הכסף לא הוחזר כעבור אחת עשרה שנים. המערערת ניסתה לעכב את הבלתי נמנע באמצעות מגוון תביעות וערעורים, לרבות בקשה להחזיר את התיק לבוררות, אך כולן ללא הצלחה. טענתה העיקרית של המערערת הייתה כי ההליך שננקט היה שגוי, וכי החזרת התיק לבוררות היא דרך הפעולה הראויה, שכן הבוררים לא קבעו את הסכום המדויק שיוחזר. עם זאת, בית המשפט מצא כי הסכום החייב היה ברור לשני הצדדים וכי פסק הבוררות, אשר הורה למערערת לפרוע את ההלוואה, היה החלטה סופית בעניין. השופטת גם התוותה את דרכי הפעולה השונות הקיימות במשפט הישראלי במצבים כאלה וקבעה כי ניתן להגיש תביעה בעילה של פסק הבוררות, במיוחד שלא ניתן לאכוף אותה באמצעות הוצאה לפועל. יתר טענותיה של המערערת, לרבות השגות פרוצדורליות וטענות כי סכום ההלוואה לא הוכח, נדחו אף הן, ופסק הדין הראשוני שאישר את פסק הבוררות נותר על כנו. הערעור נדחה, והמערער חויב לשאת בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך דין.