עת"מ 29869-01-10

תקציר

פסק הדין מקבל בחלקו עתירה נגד החלטת ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה. ועדת המשנה דחתה תוכנית לפיתוח דיור, תחבורה, חינוך וצורכי ציבור של קהילה. התכנית, שיזמה העותרת, נדחתה בנימוק שהיא סותרת את הוראות תכנית המתאר המחוזית חיפה, שניתן לספק את הצרכים על ידי תכנית מאושרת אחרת, שלא חל שינוי נסיבות מהותי מאז אושרה אותה תכנית, שהיא תפגע בתמ"א 6 ושהיא תכשיר בנייה בלתי חוקית. פסק הדין קובע כי על מוסדות התכנון לתת משקל רב יותר למאפיינים החברתיים, התרבותיים והדמוגרפיים של האוכלוסייה הערבית במדינה מאשר ניתן לכאורה במקרה זה. בית המשפט קובע כי יש לבטל חלקית את החלטת ועדת המשנה, ולהחזיר את התוכנית לוועדת המשנה או למועצה הארצית לדיון מחדש. בחינה מחודשת זו צריכה להביא בחשבון את המאפיינים המיוחדים של היישובים הערביים, ובהם שיעור הגידול הטבעי הגבוה יותר, מבנה החמולות והבעלות הפרטית על הקרקע, וכן את חוסר השתתפותם של נציגים ערבים בתהליך קבלת ההחלטות. פסק הדין מציין גם את הקשיים בהתייחסות לדו"ח ועדת אור, שמבחינה משפטית אינו נחשב לראיה, אך בכל זאת מהווה בסיס למסמכים רלוונטיים מסוימים. בית המשפט מדגיש כי התכנון הוא כלי רב עוצמה לקידום מטרות חברתיות ויש לתת עליו את הדעת על השלכות ארוכות טווח, לרבות על קהילות מיעוטים. בית המשפט מכיר אמנם בכלל של אי התערבות בהחלטות תכנוניות, אך קובע כי יש לתת משקל ראוי לשיקולים הרלוונטיים. במקרה זה, אי ביצוע הדבר מהווה אפליה נגד האוכלוסייה הערבית. בית המשפט נמנע מלקבוע אם יש לאשר או לשנות את התוכנית, אך מדגיש כי יש לתת משקל ראוי למאפייני המגזר הערבי. פסק הדין מכיר גם בסוגיית לגליזציה של בנייה בלתי חוקית, אך אינו מתעדף אותה על פני שיקולים אחרים. לבסוף, חויבו המשיבים לשלם לעותר 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, וההחלטה תישקל מחדש לאור פסק הדין.