ע"א 7034/99

תקציר

פסק הדין מתייחס לעיתוי חבות המס על אופציות לעובדים, ומתלבט האם יש לבצע מיסוי בעת הקצאת או מימוש האופציות. לפני תיקון משנת 2003 שהבהיר את החוק, המחלוקת המשפטית נסובה סביב פרשנות פקודת מס הכנסה. למשיב, לשעבר מנכ"ל, הוקצו בשנת 1993 כתבי אופציה שדווחו כהכנסה חייבת. בהמשך ביקש לתקן את דו"ח המס שלו, וטען כי המיסוי צריך להתרחש בעת מימוש האופציות, כפי שנתמך במקרה תקדימי (מינץ נ' פקיד שומה). עם זאת, רשויות המס דחו זאת, והתעקשו שהמיסוי התרחש בהקצאה. בהמשך טענה המערערת למיסוי בהקצאת אופציות סחירות, אך הסכימה לדחייה לאופציות לא סחירות. בית המשפט המחוזי הסכים עם המשיב והדגיש קושי בהערכת אופציות בהקצאה ויישר קו עם "עקרון המימוש", והציע כי מיסוי צריך ליישר קו עם מימוש רווחים. עם זאת, בערעור נטען כי פרשנות זו ממזגת אירועי מס, ומציעה טיפולים מובחנים לאופציות סחירות לעומת לא סחירות. חוקים בארה"ב ובבריטניה זכו להשוואה, והראו הבדלי גישה, אך בסופו של דבר, בית המשפט העדיף ליישר קו עם כוונות המחוקק המעודדות השקעות עובדים ולהימנע מבעיות נזילות. תיקון 132 מיישר קו עם זה, וקובע מיסוי בהקצאה אלא אם כן אינו סחיר. הערעור התקבל, תוך שהוא דוחה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, וקובע כי אירוע המס לאופציות סחירות הוא בהקצאה, המשקף הטבה כספית שקיבל העובד.