בש"פ 2043/05

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, הסוגיה המרכזית סובבת סביב זכותם של הנאשמים לעיין בחומרי האזנות סתר שנאספו נגדם במהלך חקירה שהובילה להגשת כתב אישום בגין פעילות בלתי חוקית הקשורה לרכישת מניות בחברת התקשורת הישראלית בזק. השאלה המשפטית המרכזית היא באיזו מידה יש להעמיד את חומרי האזנות הסתר הללו, שנאספו במהלך חקירות משטרה, לרשות ההגנה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. החקירה גבתה תחילה כמויות עצומות של נתוני האזנות סתר, שכללו כ-27 אלף שיחות, שרבות מהן הוגדרו כלא רלוונטיות לכתב האישום. בית המשפט המחוזי קבע בעבר כי רק חומרים הרלוונטיים ישירות לתקופת כתב האישום יכולים להיבחן על ידי ההגנה, למעט חומרים מתקופות קודמות. עם זאת, המדינה והנאשמים ערערו על החלטה זו, תוך ערעור על הנהלים והקריטריונים לקביעה אילו האזנות סתר מהוות "חומר חקירה" לעומת חומר כללי שנאסף במהלך החקירה. "חומר חקירה" מוגדר באופן רחב ככל חומר הקשור במישרין או בעקיפין לכתב האישום, לרבות ראיות שיש בהן כדי להשפיע על טענת ההגנה. בפסק הדין מוסבר כי אחריות התביעה היא לסווג את חומרי האזנות הסתר לשלוש קטגוריות: שיחות לא רלוונטיות שאין לעיין בהן, חומר שנאסף שיש לרשום להגנה ללא גילוי מלא, וחומרים רלוונטיים במישרין המהווים חומרי חקירה, שיש לחשוף במלואם בפני ההגנה. החלטה זו מבקשת להבטיח משפט הוגן על ידי מתן הזדמנות מלאה לנאשמים להכין את הגנתם באמצעות חומרים רלוונטיים, תוך שמירה על פרטיותם של אנשים שאינם מעורבים בתיק. כתוצאה מכך, קיבל בית המשפט באופן חלקי את ערעורי הצדדים, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי, ויישם נוהל חדש לטיפול בחומרי האזנות הסתר, תוך הבטחת שמירה על זכויות הנאשמים ללא פגיעה מיותרת בפרטיות.