ת"א 42873-05-15

תקציר

בעניין המשפטי הנוגע ליורשיו של איסמעיל סאלח בדראן ז"ל והפקעת אדמתו, פסק הדין מדגיש נקודות מרכזיות ביחס לתביעת הפיצויים. בבעלות אסמאעיל היו מספר חלקות אדמה שהופקעו על ידי מדינת ישראל לצורך הקמתה והרחבתה של העיר כרמיאל. היורשים, כתובעים, תבעו פיצויים בגין הפקעות אלה, שהחלו כבר בשנת 1962, כאשר חלקה אחת הופקעה בשנת 1976. המקרה השתלב בתקדימים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין טבר, ואיפשר לצדדים בסכסוכים דומים להגיע להבנות על סמך פסק דין זה. היבט מכריע בטענת ההגנה היה דוקטרינת השיהוי, לפיה השיהוי המשמעותי של התובעים בהגשת תביעות הפיצויים גרם לקשיים ראייתיים ויש לדחות את התביעה. הנתבע הדגיש תקופות של 53 ו-40 שנה מהודעות ההפקעה ועד למועד הגשת התביעה, דבר המצביע על חזקת נזק ראייתי. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענה זו אינה מספיקה כדי לדחות את התביעה, מה גם שהמנוח עשה מאמצים קודמים לתבוע פיצויים ומשא ומתן מתועד התנהל בין השנים 1979-1988. מאמצים אלה הפגינו התמדה בהבטחת פיצויים ושללו את הרעיון של ויתור או ויתור על זכויות. כמו כן, בית המשפט בחן תקדימים ולא מצא כל תיעוד משכנע לכך שהפיצויים הוסדרו בעבר, בניגוד למקרים בהם המדינה הראתה ראיות לתשלום. באשר להוצאות המשפט, פסק בית המשפט לטובת התובעים, והדגיש כי העלויות נפרדות משכר טרחת עורכי הדין שנקבע על 15%. בית המשפט חייב את המדינה לכסות הוצאות אלה לצד הפיצוי שחושב בסך 781,204 שקל, בהתאם להנחיות פרשת טבר. פסק זה, מלבד הצמדה וריבית עד להסדרתו, מאשרר מחדש את זכותם של היורשים לבקש צדק למרות העיכובים, ומבטיח גישה לסעדים בגין הפקעה על פי דין. ההחלטה גם הותירה מקום לערעורים פוטנציאליים.